פסק-דין בתיק ע"א 3341/05

1.         לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב  (כבוד השופט אליהו קידר) מיום 21.9.05 בת"א 80526/01 שחייב את המשיבה לשלם למערערת 1 (להלן: " המערערת") סך 74,585 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

2.         הרקע

(א)        המערערת, ילידת 28.1.1931, מתגוררת דרך קבע בגרמניה. בחודש יוני 1999 ביקרה המערערת אצל בתה, המתגוררת עם בעלה, המערער 2 (להלן: " המערער") וילדיה בבית במושב גן שורק (להלן: " הבית").

(ב)        ביום 26.6.99 נפלה המערערת במדרגות הנמצאות בחצר הבית ונגרמו לה נזקי גוף. על-פי הנטען בכתב התביעה, הנפילה אירעה בשל החלקה על המדרגות שהיו רטובות מממטרות שפעלו דרך קבע בשעות אלו בחצר הבית.

(ג)         המערערת הגישה תביעת פיצויים נגד המערער ונגד המשיבות. נגד המערער, חתנה, הוגשה התביעה בטענה שלא דאג לאחזקה תקינה של השטח והבית, לא הזהיר אותה מפני החלקה במדרגות, לא צפה את התאונה ותוצאותיה, לא נקט אמצעים לבדיקה ואיתור מוקדי סיכון בבית, לא נקט אמצעי זהירות סבירים למניעת התאונה ולא נהג כפי שבעל בית או מחזיק נבון וסביר היה נוהג בנסיבות העניין.

נגד המשיבה הוגשה התביעה בהתבסס על פוליסת ביטוח שכללה, בין היתר, את חבותו בנזיקין כלפי מבקרים בבית שהוציאה עבור המערער (להלן: " הפוליסה").

(ד)        המערער הגיש כתב הגנה שבו הכחיש באופן כללי ביותר את הנטען בכתב התביעה, וטען שהמשיבה היא שאמורה לטפל בתביעה, על-פי הפוליסה.

(ה)        המשיבה הגישה כתב הגנה וטענה שאינה חייבת על-פי הפוליסה, בשל הסייגים הקיימים בה, ובשל הימנעותו של המערער-המבוטח משיתוף פעולה עמה וממסירת מידע.     המשיבה כפרה גם בנזקים הנטענים ובקשר הסיבתי ביניהם לבין האירוע הנטען, וטענה שבכל מקרה יש לייחס למערערת אשם תורם בשיעור של 100%.

(ו)         המשיבה שלחה הודעה לצד שלישי נגד בעלי הבית, אלא שההודעה נדחתה, והם אינם צד לדיון דכאן.

3.         פסק-דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי שהגורם לנפילת המערערת היו מי הממטרות שהתיזו לעבר המדרגות, ומאחר שהמערער חב חובת זהירות כלפי מי שמבקר בבית, הן מושגית הן קונקרטית, והפר חובה זו כשלא דאג לכוון את זרימת מי הממטרות לכיוון הדשא, חב הוא ברשלנות כלפי המערערת.

(ב)        עוד קבע בית משפט קמא שהיה על המשיבה להעמיד למערער ייצוג משפטי, למרות התנהלותו, מאחר שסביר היה להניח שבין המבקרים בבית, העלולים להינזק, יהיו קרובי משפחתו או חבריו.

(ג)         משקבע כך פנה בית משפט קמא לערוך את חישוב הנזק ופסק למערערת פיצויים על-פי נכותה הצמיתה שנגרמה עת נפלה: כאב וסבל - 24,585 ש"ח; ניידות לעבר ולעתיד - 10,000 ש"ח; עזרת צד ג' לעבר  - 10,000 ש"ח ולעתיד - 20,000 ש"ח; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 10,000 ש"ח.

            כמו כן חויבה המשיבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד המערערת וצד ג' בלבד. לזכות המערער לא נפסקו הוצאות ושכר-טרחה.

4.         הערעורים

הערעור העיקרי נסב על מיעוט סכומי הפיצויים למערערת ועל אי פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת המערער.

הערעור שכנגד הוגש הן על הקביעה שהמשיבה אחראית, הן על אי קביעת רשלנות תורמת של המערערת, הן על שיעור סכומי הפיצויים.

5.         דיון והכרעה

            (א)        הערעורים באשר לשיעור הנזק